זה מה שעלול לקרות כשמערבבים יצירת תוכן ועסקים
רקע
זה לא כיף כשיש לך “בייבי”, שאתה משקיע בו, ואז נוצרים חיכוכים, ובטח אם זה נגמר בפיצוץ, ועוד כזה שמגיע לפתחו של בית המשפט. אך מעבר לפן המשפטי, הסכסוך הבא מעלה נקודות מהותיות בנוגע לבעלות על התוכן, על מה קורה כשההצלחה כן מתדפקת על דלתנו, ומעל לכל (תסלחו לי על הנאיביות) – אתיקה בסיסית בין בני אדם.
השבוע פורסם באמצעי התקשורת השונים כי All•in הבית של הפודקסטים הגישה השבוע לבית המשפט השלום בתל אביב תביעה בסך של 2.2 מיליון שקל נגד השחקניות עינת הולנד ואלי סטין שמגישות את הפודקאסט “הכל דפוק” מאז אפריל 2024. השתיים הודיעו באחרונה על מעבר לרשת הפודקאסטים המתחרה: “הפודיום“.
אול-אין, שבבעלות שגיא ברגמן ואיתמר רועי, טוענים כי הולנד וסטין הפרו את ההסכם המחייב בין הצדדים וכי לפני שהן התקשרו עם אול-אין היו השתיים “אנונימיות לחלוטין” עד שאול-אין החליטה “להמר עליהן”.
וההימור הזה אכן השתלם, כי דיברו על השתיים באמצעי התקשורת לא מעט, כאשר גולת הכותרת הייתה ב”ארץ נהדרת” שם זכו השתיים לחיקוי (שעל סמך ביקורות כמו זו התקבל בקול ענות חלושה ביחס לחיקויים של דמויות שהפציעו לחיינו לאורך השנים ב”ארץ נהדרת”).
הפרק הראשון של “הכל דפוק” עלה לאוויר בסוף אפריל 2024. על פי התביעה, את השם הציע איתמר רועי, שעל פי הנטען, גם היה זה שהדריך וליווה את הולנד וסטין באופן צמוד ואישי מתחילת דרכן כצמד. בהסכם שיתוף הפעולה שנערך בין הצדדים ביולי נקבע כי אול-אין תשמש כנציגה הבלעדית של הולנד וסטין בכל הקשור לפודקאסט, וכל פעילות שנובעת ממנו. על פי ההסכם, הולנד וסטין התחייבו למכסה של 40 פרקים לכל הפחות.
כך נראה הפרק הראשון של “הכל דפוק” שעלה בערוץ היוטיוב של אול-אין:
עפ”י כתב התביעה שהוגש, ההסכם אמנם נשלח להולנד וסטין בסוף יולי, אך הן לא חתמו עליו. בתביעה נטען כי הן אישרו את קבלתו והודיעו כי יעברו עליו, אולם בפועל הן לא טרחו לשלוח אותו חזרה חתום אבל גם לא הביעו הסתייגויות בנוגע אליו. “הנתבעות אישרו את ההסכם על דרך ביצועו, והצדדים נהגו על פיו בנוגע לתשלום התמורות”.
הפרט הבא הוא מהותי לסכסוך ומעניין לראות עד כמה הוא אכן נכון: אול-אין טוענת כי היא העמידה לטובת הנתבעות את מלוא ההון האנושי, הטכנולוגי והדיגיטלי שברשותה ואת מלוא משאביה, אולפניה שוריינו מראש עבורן. צוות שלם שכלל עורך וידאו, עורך סאונד, עורך תוכן, איש דיגיטל, מנהלת מקצועית ומחלקה מסחרית שהחלה לשווק את הפודקאסט והעניקו להולנד וסטין מעטפת מקצועית בזמינות מלאה.
ההסכם בין הצדדים קבע גם הסדר תשלומים לפיו בכל הנוגע להכנסות מפרסום וחסויות, סטין והולנד יקבלו כל אחת 25% ואול-אין — 50%. בנוסף, הרווחים שיתקבלו ממכירת כרטיסים לאירועי פודקאסט לייב והרצאות אונליין יתחלקו לשלוש: הולנד וסטין שליש כל אחת ואול-אין שליש. גם בנוגע לקמפיינים נקבע מודל חלוקה של שליש לכל אחת מהמגישות, ושליש לאול-אין. הסכם כלל גם סעיף אי-תחרות למשך חצי שנה.
והביזנס שעשו כאן כנראה שעבד לא רע בכלל, כי על פי התביעה, במאי ויוני 2024 הפודקאסט לא הניב הכנסה כלשהי, אולם בהמשך הפך להצלחה מסחררת ובאוגוסט כבר החלו לזרום עסקות פרסום בשווי כלכלי ניכר. טבלת הנזקים שצורפה לתביעה כוללת פירוט של העסקאות הפרסום בפודקאסט, בין המפרסמים ששילמו עשרות אלפי שקלים לפרסום בפודקאסט: רשות ניירות ערך עם עסקה בשווי 38 אלף שקל, ביט של בנק הפועלים (24 אלף שקל), מייבלין, (30 אלף שקל) וקוטקס (38 אלף שקל).
אלא שבאול-אין טוענים כי לקראת סוף חודש דצמבר, החלו הנתבעות לנסות ולשנות את תנאי ההסכם וכללי המשחק בדיעבד — וזאת לאחר שבשלב זה הפודקאסט הפך להצלחה גדולה. כמו כן טוענים באול-אין כי צמד המגישות הפרו את ההסכם בין הצדדים וטרפדו עסקות פרסום בסך 270 אלף שקל .
במאמר מוסגר נאמר שאם אי פעם תהיתם אם יש כסף בעולם הפודקאסטים, אז כנראה שבשלב הזה קיבלתם את התשובה לכך.
תגידו שלום למילה חדשה: "משפטיזציה"
אין לי היכרות אישית עם אף אחד מהגורמים המעורבים בפירסום על התביעה שהוגשה על-ידי All•in הבית של הפודקסטים כנגד צמד מגישות הפודקאסט עינת הולנד ואלי סטין, אך על פניו נראה כי מדובר במקרה קלאסי של מיזם תוכן שיצא לדרך, בשלב מסוים המיזם הצליח, כנראה שאחד הצדדים הרגיש מקופח או קיבל הצעה טובה יותר ולכן החליט לפרוש ממנו. הצד הכביכול “מקפח” יוצא מקופח גם כן, ומכאן הדרך לתביעה קצרה.
אני קורא לזה “בעיית המשפטיזציה” של עולם יצירת התוכן (שתופסת גם לגבי עולמות אחרים), והיא כוללת בין היתר את התסריטים הבאים:
יש/אין מסמך מסודר – רצוי שיהיה דבר כזה, אבל במיזמי תוכן, בטח של יוצרי תוכן מתחילים או לא מנוסים, אין כאלה בד”כ.
יש/אין הסכמה על המסמך שמסדיר את ההתקשרות בין הצדדים – גם אם המסמך יהיה הכי פשוט, הגון, ברור שבעולם לדברים יש נטייה להתרחבש. במקרה הנוכחי יש שחקניות, תחשבו שיש להן סוכן, לאחת מהן יש בעל, יש כאן עורכי דין שפתאום מעורבים בסיפור. כל אחד מהדברים הללו עשוי להוות מכשול או שומר סף בפני עצמו.
המיזם יוצא/לא יוצא לדרך – פה אנחנו נגלה שלא משנה מה, הכל קורה לטובה (או שלא…).
פועלים/לא פועלים בהתאם למה שסוכם – תחשבו על הדינאמיקה של “חתונה ממבט ראשון” מהרגע שמתחילה החופה ובני/ות הזוג נפגשים בפעם הראשונה.
יש/אין פיצוץ בכל אחד מהשלבים בחיי ההתקשרות – אם אפשר היה מראש לדעת מה הולך להיות כאן ואיך הדברים ייגמרו היה הרבה יותר קל להחליט מראש לגבי כל השלבים שתוארו עד כה.
משפטיזציה מניעה את העולם (או תוקעת אותו)
במהלך השנים לקחתי חלק במספר מיזמי תוכן, ונתקלתי בבעיות ה”משפטיזציה” על רובדיהן השונים. מצד אחד אנחנו להוטים לצאת לדרך, ומצד שני אנחנו חייב להגן על עצמנו, כי תמיד (אבל תמיד!!!) משהו יכול להשתבש ונמצא את עצמנו בחשיפה. תאמינו לי שאין לזה סוף, אז פשוט לקבל את זה בהבנה כשזה קורה (סתם, יהיו מצבים שיישרף לכם הפיוז).
וזה קרה כשעבדתי עם חברות וגורמים עסקיים, שחלקם ניסו למכור לי חלומות למרות שמבחינתי אני הייתי הטאלנט או הגורם שמפיח חיים בכל המיזם (כן כן, זה עשוי להישמע קצת מגלומני), ואף קרה במסגרת בעבודתי כמנהל שיווק דיגיטלי במספר חברות כשיצא לי לעבוד עם יוצרי תוכן ומשפיעני רשת שהתעוררו איתם בעיות.
מה באמת מניע אתכם?
כסף זה דבר מצוין, וחשוב, והוא מניע את העולם (הבנתי את זה איפשהו בין לימודי התואר בכלכלה מאוניברסיטת ת”א להסמכה בשמאות מקרקעין).
הרבה אנשים מונעים מכסף, אבל השאלה איך זה מתיישב עם דברים אחרים. וכשאני ניגש למיזמי תוכן, גם אם עומדת לנגד עיני ההצלחה האישית שלי ולהרוויח מזה כמה שיותר כסף – יש כאן אלמנטים של אתיקה בסיסית ואמון בין בני אדם, היכולת לרתום אנשים לרעיון או פרויקט שלנו, והבנה שסך החלקים בסופו של דבר גדול מהשלם.
וכאשר צריך להתמודד עם אנשים שחושבים על כסף, פירסום ולקחת נתח כמה שיותר גדול מהעוגה על חשבון הצד השני (ואני לא רומז פה על אף אחד מהצדדים בסכסוך המתואר מעלה כי כאמור אין לי מושג לגבי המקרה) – ברור שאפשר להצליח בצורה הזו, אבל בכל פעם מחדש היקום דואג להבהיר לי (וגם לכם אם תקשיבו לי ותהיו מספיק סובלניים, כי לפעמים זה לוקח זמן) שאלה לא אנשים שיוצרי תוכן מעוניינים ובעיקר מסוגלים לעבוד איתם.
תזכרו: תוכן יוצרים, לא מייצרים
“יוצרים תוכן” הוא כאמור אחד ממיזמי התוכן שלי, ולא סתם קראתי לו בשם הזה. יש סיבה מאוד מהותית מדוע אני משתמש במושג “יצירת תוכן” ואומר שאני “יוצר” תוכן ולא “מייצר” תוכן. זה מבחינתי מבחן בסיסי שבשנייה עוזר לי לסנן מה עובר בראש של האנשים שמדברים איתי.
זה למה יוצרי תוכן אמיתיים נכנסים לתחום מלכתחילה. זה למה מיזמי תוכן מצליחים בצורה אורגנית ואותנטית. זה לא שונה מאדם שיכול להצליח בארגון מסוים לבין ארגון אחר שהשידוך יהיה בגדר כישלון. צריך שיהיה את אותו DNA מסוים גם לאדם וגם לארגון.
ואם תנסו לקחת את הדבר הזה ולשכפל אותו או להעתיק אותו למקום אחר – יכול להיות שזה יצליח ויכול להיות שלא. אבל אם אתם רוצים להגדיל את הסיכוי שזה כן יעבוד לכם, לא משנה איפה תהיו ואיזה שינויים תנסו לבצע – חייבים שתהיה הלימה בערכים בין כל הגורמים הנוגעים בדבר, כדי שיהיו ממוקדים על אותה מטרה.
וכשיוצרים תוכן אפשר לעשות ביזנס, אפילו אחלה ביזנס שבעולם. אבל כשזה מגיע ליצירה, אי אפשר לדרוש מאנשים לעשות דברים בכוח. זה לא יהיה אותנטי, יראו שחושבים רק על כסף (גם אם אתם השחקנים הכי טובים בעולם), וזה יהיה רק עניין של זמן עד שמתישהו יגיע הפיצוץ.
ומה בכל זאת אני חושב על הסכסוך הנוכחי
תחושת הבטן שלי אומרת שאם נשים את הפן המשפטי והאגו בצד, זה יכול להיות מבחן מעניין אם צמד המנחות יצליחו בבית החדש שלהן לשחזר ואף להתעלות על מה שהשיגו עד כה.
באותה נשימה אומר, שזה לא מבטל בשום צורה את העשייה והתרומה של ALL-IN להצלחה שלהן, כי יכול להיות שבבית החדש יש גורמים מקצועיים/מקושרים שיכולים להשיג תוצאות לא פחות טובות. ומצד שני, יכול להיות שהבית החדש גוזר קופון על מה שיצרו ALL-IN.
מבחינת אול-אין (וכל מי שיהיו בסיטואציה דומה), אני מניח שהם למדו את הלקח שלהם לגבי איך להתנהל מול טאלנטים, וזה יגרור התנהלות יותר זהירה מצידם בעתיד בכל מה שקשור לחתימה על חוזים, אחרת לא יצאו בכלל לדרך עם פרויקטים מסוג זה. מצד שני, הזהירות הזו עשויה להיות אגרסיבית או להתפרש ככזו, והיא בדיוק מה שהורג מיזמי תוכן דוגמת אול-אין בתחילת דרכם או כאלה שאינם מבוססים כלכלית.
וכל זה עוד לפני שבכלל דיברנו על ההתנהלות של אול-אין מול טאלנטים אחרים שמקליטים אצלם פודקאסטים, או לקוחות כמו כל אותן חברות וארגונים שהתנהלו מולם עד היום – הדינאמיקה הזו לבדה יכולה להעיד לא מעט על ה-DNA של החבר’ה שם. אם אנשים יעידו שההתנהלות שלהם הגונה, ושהם עושים הרבה על מנת לקדם את התכנים, זה אומר לא מעט על ניקיון הכפיים של כ”א מהגורמים מהצדדים בתביעה.
בקיצור, סבטוחה אחת שלמה, ולכו תפתחו את כל זה עכשיו בפני בית המשפט.
ומה לכם יש לומר בנדון?
קרה לכם שנקלעתם לסיטואציה של “משפטיזציה” בעולמות של יצירת תוכן?
אם יצא לכם להאזין לפודקאסט של השתיים – מה דעתכם עליו?
במידה ויצא לכם להאזין לפודקאסטים אחרים של All-IN – אשמח לשמוע מה אתם חושבים עליהם והמעטפת שהם מעניקים לטאלנטים שלהם.
הרשמה לניוזלטר
תעקבו אחרינו
יש לנו ה-מ-ו-ן תכנים במיוחד בשבילכם, לרבות: חדשות ועידכונים, מאמרים מקצועיים, הצעות עבודה ליוצרי תוכן, שת”פים, הטבות ייחודיות, מידע על תחרויות ואירועים, ועוד.
הרשמה לניוזלטר
יש לנו ה-מ-ו-ן תכנים במיוחד בשבילכם, לרבות: חדשות ועידכונים, מאמרים מקצועיים, הצעות עבודה ליוצרי תוכן, שת”פים, הטבות ייחודיות, מידע על תחרויות ואירועים, ועוד.
