המו”לים – סדרת דוקו (כולל פרקים מלאים)
רקע
“המו”לים” (ראשי תיבות של “המוציאים לאור”) הינה סדרת דוקו בת 5 פרקים החושפת את אחורי הקלעים של העיתונות בישראל, המשפחות השולטות בה ויחסי ההון-שלטון שהתפתחו לאורך השנים.
הסדרה מבית כאן 11, תאגיד השידור הישראלי, ויוצריה הם העיתונאי עמרי אסנהיים והבמאי גלעד טוקטלי.
בפוסט זה תוכלו לצפות בפרקים המלאים של הסדרה לצפייה ישירה.
כמו כן, לכל פרק מצורפות הערות שנוגעות לעולמם של יוצרי התוכן, שיבהירו לכם מדוע הצפייה בסדרה מומלצת בחום לכל העוסקים והעוסקות ביצירת תוכן.
פרק 1
הפרק הראשון עוסק בימים הראשונים של עיתוני “ידיעות אחרונות” ו”מעריב”, והיווצרות היריבות בין שני העיתונים.
“ידיעות אחרונות” היה עיתון קטן שהבעלות עליו עברה למשפחת מוזס, וחלק גדול מהאנשים שעבדו בו, פרשו ממנו במהלך מתוכנן על-מנת להקים את עיתון “מעריב”.
במהלך הפרק, כאשר מדברים על יהודה מוזס, המו”ל של עיתון ידיעות אחרונות, שדרש לפרסם ידיעות מפוברקות על הפשרת קרקעות ועל ציפייה לעלייה במחירי הזהב, במטרה להשפיע על הקוראים של העיתון (דקה 11:00).
ההתנהלות הזו הינה בעלת דמיון רב לפירסומים של יוצרי תוכן ומשפיעני רשת שיש להם קהל גדול או ממוקד, בנושאים שיש להם אינטרס כלשהו בו. לדוגמה, במטרה לגרוף רווח כלכלי על גבם של הצופים/עוקבים/קוראים.
גם אז וגם היום, מדובר בעבירה אתית חמורה.
אנקדוטה נוספת שרלוונטית לעולמם של יוצרי התוכן היא כאשר עו”ד נתן ברון מספר על הרגע בו פרשו עובדי “ידיעות אחרונות” מהעיתון על מנת להקים את “מעריב”, מה שגרם לאיבוד הרישיון של העיתון.
בשל המצב שנוצר, המו”ל יהודה מוזס פגש באדם בשם סויסלוצקי, שסיפק לו את הרישיון הדרוש, בתמורה לכך שהוא ישמש ככתב בתחום התרבות בעיתון. מוזס שואל את סויסלוצקי “מה הוא מבין בתרבות?”, ובתגובה עונה לו סויסלוצסקי “אדון מוזס, מה אתה מבין בעיתונאות?!” (דקה 19:17).
אמנם בשעתו על מנת להוציא עיתון היה צורך ברישיון, אולם כיום כל אחד יכול לעסוק ביצירת תוכן ולטעון שהוא יוצר תוכן, מומחה בתחום מסוים עליו הוא יוצר תוכן או שהוא גוף מדיה מכובד.
בהמשך, מתארים אנשים שעבדו ב”ידיעות אחרונות” את רוח הכותרות של העיתון באותה תקופה, שאופיינו לדבריו “בחוסר אמינות ורוח שטותניקיות” (דקה 28:50).
נשמע לכם מוכר?
וכן, היום קוראים לזה קליק-בייט ופייק-ניוז, שכל תכליתם היא למשוך את הצופים/עוקבים/קוראים לצפות בסרטון או לקרוא את הכתבה.
המאבק בין “ידיעות אחרונות” ל”מעריב” הוביל בין היתר לקשר ההדוק בין הון, שלטון וגופי התקשורת תקשורת (דקה 31:45).
היום אנחנו רגילים לשמוע על האשמות בדבר גופי תקשורת שנוקטים באג’נדה ימנית/שמאלנית, על יועצי התקשורת ואנשי המדיה שמשרתים את הפוליטיקאים.
ברקע כל הזמן ישנם מאבקים ובחישות מאחורי הקלעים, ואפילו ברגעים אלו ממש מתנהל משפט נגד ראש ממשלת ישראל המכהן בנימין נתניהו, שמואשם בין היתר בהשפעה על הסיקור שלו באתר וואלה (הפרשה המכונה “תיק 4000”).
במהלך הפרק, יש גם התייחסות לפרשת “תיק 2000” (שנסגר בסופו של דבר), כאשר לצד נתניהו כיכב בו נוני מוזס, הבעלים של “ידיעות אחרונות” כיום.
המו”לים – פרק 1
(מתוך ערוץ ה-YouTube של כאן11 – תאגיד השידור הישראלי)
פרק 2
הפרק נפתח באירוע דריסה מפורסם, במסגרתו נוני מוזס, בעודו בן 14 וחצי, נהג ברכב של אביו נוח, ופגע בילדה רחל שבי, וגרם למותה.
האב, נוח מוזס, לקח על עצמו את האחריות לדריסה, ונכנס לכלא לשנה.
מעבר לעובדה שמדובר באירוע טראגי ומשנה חיים שהשפיע על לא מעט אנשים, מעניין לשמוע, ולו במעט, על היחס שניתן למשפחת הדורס ולמשפחת הילדה שנהרגה בתאונה.
למרות שזה קצת Off-Topic, מעניין לבחון את הסיקור התקשורתי שנלווה למקרה זה (שכאמור מעורבת בו משפחה אמידה ומקושרת), ביחס לסיקור של אירועי תאונות דרכים בעידן הנוכחי (לצורך העניין, רשימת התאונות שזכו לחשיפה תקשורתית גבוהה בעת האחרונה כוללים את דריסת הילד רפאל אדנה ז”ל ודריסתו של רוכב האופניים גיא תימור ז”ל על-ידי בן-העוולה המתועב נחמן חורי).
משם עוברים לבידול שהחל להיווצר בין שני העיתונים.
“מעריב”, שכאמור נחשב לעיתון המצליח מבין השניים, היה מזוהה עם הישראלים הותיקים וה”אליטות” האינטלקטואליות.
לעומתו “ידיעות אחרונות”, פנה לדור החדש, לקהל הרחב ולאנשים ה”פשוטים”, והציג שפה וסיקור ב”גובה העיניים”. בין היתר מסופר על “נוסחת יודקובסקי” שהגה עורך העיתון דב יודקובסקי, והיוותה את הקווים המנחים לכתיבה וסיקור עיתונאי של “ידיעות אחרונות”.
בהקשר שלנו כיוצרי תוכן, היום אפשר להקביל זאת לוויכוחים על מלחמת הפלטפורמות והדיון סביב הקהלים שקיימים בהן וצורכים מהן את התכנים.
לצורך הדוגמה בלבד:
- המבוגרים הבומרים נמצאים בפייסבוק, שבה יש גם טקסט וגם וידאו לעומת הצעירים דור ה-Z מככבים בטיקטוק, ששם יש בעיקר סרטונים קצרים ולייבים.
- שמאל-מרכז צופים בערוץ 12 לעומת ימנים צופים בערוץ 14.
משם הפרק מתמקד במספר סיפורי פיקנטריה על הקשר בין תקשורת-הון-שלטון, לרבות:
- סיקור של סכסוך בין הקבלן גיגי פרס, אחיו של שמעון פרס, לבין רוכש בדירה שבנה ברמת אביב.
- הרמטכ”ל משה דיין, שבעת ביקור בסיני ניכס לעצמו חפצים שלא היה אמור לקחת אותם.
המו”לים – פרק 2
(מתוך ערוץ ה-YouTube של כאן11 – תאגיד השידור הישראלי)
פרק 3
הפרק מתחיל בסיפור עלייתו של עיתון “חדשות” אותו ייסד עמוס שוקן, שמגיע ממשפחת שוקן בעלי רשת “שוקן” ועיתון “הארץ”.
העיתון התיימר להביא עימו בשורה חדשה לשוק העיתונות בישראל, כאשר גולת הכותרת הייתה פרסום פרשת “קו 300” שהתפוצצה בתקשורת.
רכישת מעריב על-ידי איל ההון רוברט מקסוול.
רכישת מעריב על-ידי יעקב ועופר נמרודי.
מוצג קטע משעשע של סרטון שצולם לאחר רכישת העיתון ע”י משפחת נמרודי, ובו מככבים בו יאיר לפיד וסימה קדמון, עיתונאי מעריב באותה תקופה, שנועד לשקף את אווירת המאפיה ששררה במערכת העיתון. הסרטון הוצג לאנשי מערכת מעריב, אך מעניין מה היה קורה עם סרטון כזה היה מצולם היום, ומוצא את דרכו לרשת.
יש עיסוק במוצאם המזרחי של משפחת נמרודי, שכן עולם העיתונות עד אותה תקופה מתואר כמי שנשלט על-ידי הגווארדיה הישנה שהייתה ברובה ממוצא אשכנזי.
לדוגמה, עופר נמרודי ערך אירועים מושקעים שהגיעו אליהם כל המי ומי של אותה תקופה, במה שמזכיר את אירועי ה”השקות” שאנו מכירים כיום ומסוקרים בהרחבה בתקשורת.
יעקב בטינגר, המנהל המסחרי ב”ידיעות אחרונות” מספר שהוא שימש כ”חפרפרת” בעיתון “מעריב”, לאחר שקיבל הצעה מעופר נמרודי לעבור לעבוד תחתיו, אך המשיך להעביר את המידע ל”ידיעות אחרונות”.
לבסוף, מוצגת חשיפת מדיניות תחקירי ה”דמה” שנקטו בה ב”מעריב” בתקופת רונאל פישר, ששימש כראש מחלקת תחקירים בעיתון, ונועדה לסחוט מפרסמים פוטנציאליים, ובכך להעביר את תקציבי הפירסום שלהם מ”ידיעות אחרונות” ל”מעריב”.
המו”לים – פרק 3
(מתוך ערוץ ה-YouTube של כאן11 – תאגיד השידור הישראלי)
פרק 4
הפרק מציג את פרשת “האזנות הסתר”, פרשה פלילית במסגרתה בוצעו האזנות בלתי חוקיות לשיחות טלפון ולמכשירי פקס עבור הנהלת “מעריב”.
אחד הדברים שבולטים בסדרה הוא היחסים בין בעלי העיתונים, שמצד אחד מתארים מאבקים יצריים, ומנגד יש כל מיני בריתות ואינטראקציות אנושיות של בעלי העיתונים (נוני מוזס ממליץ להביא את עופר נמרודי כמשקיע למעריב, עידו דיסנצ’יק עורך מעריב בתמונה יחד עם נוני מוזס).
דבר נוסף שאי אפשר להתעלם ממנו הוא ההתרחשויות שמזכירות טלנובלה. האם זה נובע מאופיין של הנפשות הפועלות? הרקע ממנו הגיעו או המעמד אליו הגיעו שגרם להם לחוש שהם נמצאים במעמד משלהם?
המו”לים – פרק 4
(מתוך ערוץ ה-YouTube של כאן11 – תאגיד השידור הישראלי)
פרק 5
הפרק נפתח עם המשך סיקור פרשת “האזנות הסתר” שהלכה והסתבכה.
משם עוברים לאסטרטגיית ה”תחקירים” של ידיעות אחרונות.
עוסקים ביחסים הטעונים בין נוני מוזס לבין בנימין נתניהו, שנטען כי מתקיים מאבק בינם בדבר השליטה על שוק התקשורת ובסופו של דבר על המדינה.
נוגעים בניסיונותיו של נוני מוזס להשפיע על סדר היום הציבורי, הסיקור כלפי ביבי לאורך השנים ב”ידיעות אחרונות” ושל דמויות ראשי ממשלה נוספים (אריאל שרון, אהוד אולמרט), עד שמצטרף לשוק העיתונות הישראלית העיתון “ישראל היום”.
העיתון החדש מחולק בחינם, דבר שטורף את הקלפים עבור “ידיעות אחרונות” ונוני מוזס ששלטו ללא עוררין באותה תקופה בענף.
מי שהדפיס והפיץ את “ישראל היום” בתחילת דרכו היה עמוס שוקן, שמתברר פעם נוספת כטיפוס שלא ברור כיצד התנהלותו המקצועית ותפיסת העולם שלו מתיישבות זו עם זו.
ואז מתמקדים במה שמכונה כאמור תיק 2000. שעסק בנושא הסיקור של בנימין נתניהו ב”ידיעות אחרונות” תמורת הטבות לעיתון של “נוני מוזס”, בפרק הזמן לקראת מערכת הבחירות לכנסת ה-20 בשנת 2014.
הסדרה מסתיימת בהבנה שימי הזוהר של העיתונות המודפסת נמצאים מאחוריה, וזה עניין של זמן עד מתי היא תמשיך להתקיים.
זה מתקשר לכך שלא לעולם חוסן בכל הנוגע לדמויות, שחקני מפתח ופלטפורמות בעולם התקשורת והמדיה.
ואת הדברים הללו בדיוק צריך לקחת בחשבון כיוצרי תוכן ששואפים להצליח בתחום, להפוך אותו למקצוע, לעסוק בו במשך שנים רבות, ולבנות משהו בעל ערך אמיתי.
אלו הם בדיוק הדברים שאנו דנים בהם במסגרת “יוצרים תוכן”, ולכן הצפייה בסדרה עשויה לספק לא מעט חומר למחשבה לעוסקים במלאכת יצירת התוכן.
המו”לים – פרק 5
(מתוך ערוץ ה-YouTube של כאן11 – תאגיד השידור הישראלי)
הרשמה לניוזלטר
בואו לעקוב אחר "יוצרים תוכן"
יש לנו ה-מ-ו-ן תכנים במיוחד בשבילכם, לרבות: חדשות ועידכונים, מאמרים מקצועיים, הצעות עבודה ליוצרי תוכן, שת”פים, הטבות ייחודיות, מידע על תחרויות ואירועים, ועוד.
